בן גילה ומיכה. נולד ביום ד' באלול תשל"ה (11.8.1975) ברמת גן. בהיותו בן חמש עבר להתגורר בירושלים וגדל בבית חם ואוהב. למד בבית-הספר היסודי "זלמן ארן" בירושלים והמשיך לתיכון המקצועי "עמל ליידי דיוויס" בעיר. בכיתות י' עד י"ב למד בפנימיית בן שמן, שם סיים את חוק לימודיו. בתקופת לימודיו בתיכון היה פעיל מאוד מבחינה חברתית ובלט בנוכחותו. יובל ניחן בחוש טכני מפותח ואהב לסייע לחבריו. הוא השתתף בחוג הדרמטי וגילה יכולתו בהצגת סיום הלימודים בתיכון. יובל היה בעל ביטחון עצמי ניכר והפגין עצמאות ועקשנות. חבריו מעידים כי פיתח חוש הומור מיוחד וזוכרים אותו כמלא שמחת חיים. ליובל היו נטיות ספורטיביות: הוא התמחה בריצות ארוכות ואהב מאוד לשחק כדורגל. במשך חודשים ארוכים התאמן בקליעה ברובה אוויר, ואף שיפר את כושרו הגופני לקראת הגיוס הצפוי לצה"ל. בתחילת חודש אוגוסט 1994 גויס לצה"ל ושאף להגיע ליחידת המסתערבים "דובדבן". במהלך המסלול נשר והחליט להתנדב לחיל ההנדסה, בעקבות אביו. הוא שירת כפלס בגדוד "אסף". גם בחייו הצבאיים בלט יובל ושאף להתקדם בסולם הפיקוד. חבריו סיפרו שהיה אהוד והיה מעודד ומדרבן את חבריו ודואג להעלות את המורל.

ביום ד' בשבט תשנ"ה (5.1.1995) נפל יובל בעת מילוי תפקידו. בן תשע עשרה היה בנופלו. נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ואחות - יעל.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "יובל, זכרונו לברכה, שירת כפלס בגדוד 'אסף' של חיל ההנדסה, ותואר על ידי מפקדיו כחייל בעל מוטיבציה רבה, יכולת תפיסה ורמה אישית גבוהות. מילא תפקידו במקצועיות והיה נכון תמיד לתת עזרה וסיוע לסובביו". מפקד היחידה בה שירת יובל, כתב למשפחתו: "בכל מהלך שירותו הצבאי הפגין יובל מוטיבציה, יכולת מקצועית גבוהה והתנדב לעזור לחבריו כל אימת שנדרש לכך. אישיותו וחוש ההומור המיוחדים שלו היו לא אחת הגורם המלכד והמסייע שעזר לו ולחבריו להתמודד עם הקשיים שעמדו בפניהם. יובל רצה ללכת בעקבות אביו, לצאת לקורס מפקדי כיתות של חיל ההנדסה ומשם לקצונה. מפקדיו, שראו בו את אחד החיילים המובילים במחלקה, האמינו שהוא מסוגל ויכול לעשות זאת בהצלחה. ניכר היה, שלערכים אותם הנחלתם ליובל, חלק משמעותי באישיות ובאופן בו הוא ביצע דברים וראה את עתידו".